פסק-דין בתיק ע"א 6288/05

1.         ערעור על החלטת כב' הרשם, השופט י. שפירא, מיום 24.5.05, אשר דחה את בקשת המערערת, אנה שקורנקו (להלן - המערערת), לפטרה מתשלום אגרת עתירה מנהלית שהגישה נגד החלטת מנהל מינהל האוכלוסין, מר ששי קציר, שלא להאריך את אשרת השהייה הזמנית שלה בארץ (בש"א 1432/05, עת"מ 473/05). המערערת היא קורבן לעבירת סחר בנשים ומתגוררת במקלט לנפגעות סחר בנשים בתל-אביב.

בהחלטתו הנ"ל מיום 24.5.05 דחה כב' הרשם, בלא שנתבקשה תגובת המשיב, את בקשת המערערת לפטרה מאגרה. כב' הרשם קבע, כי הבקשה אינה מגלה עילה למתן פטור, הן בשל סיכויי העתירה הקלושים והן בשל כך שהמערערת לא פירטה כדי הצורך את מצבה הכלכלי.

2.         בהחלטה מיום 13.7.05 קבעתי כי הדיון בערעור יתקיים על דרך של סיכומים בכתב. המערערת ביקשה לראות בהודעת הערעור סיכומים מטעמה, המשיב הגיש סיכומיו בערעור, והמערערת הגישה תגובתה.

3.         המערערת טוענת, כי אין לה כל יכולת כלכלית לשלם את האגרה הנדרשת לצורך עתירתה בסך 1,600 ש"ח. היא אינה עובדת, אין בבעלותה רכוש, וכל הכספים שהרוויחה בתקופה בה עבדה הועברו לטובת בנה בן ה-8 המתגורר עם אמה באוקראינה. כן טוענת המערערת, כי היא נמצאת בהריון בשלב מתקדם, וכי אין לה כל משפחה או חברים בארץ אשר יכולים לסייע לה לשלם את האגרה. המערערת מבהירה, כי מצבה הכלכלי העגום הוא שהובילה מלכתחילה לעסוק בזנות וממילא, כבר אז וגם היום, אין ביכולת משפחתה וחבריה בחו"ל לסייע לה.

לתמיכה בבקשה לפטור מאגרה צירפה המערערת תצהיר ובו פירטה, באופן כללי, את מקורות הכנסתה. כמו-כן ציינה, כי היא זכאית לסיוע משפטי מכוח חוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972. אשר להכנסותיה, ציינה המערערת כי בתקופת שהותה במקלט עבדה בבית קפה, במפעל טקסטיל ובחנות בגדי ילדים, שם השתכרה שכר מינימום. כיום מתקיימת המערערת מקצבה בסיסית שמעניק לה המקלט. לתצהיר צורף דו"ח שעות עבודה לחודש 4/2005 מטעם חברת "ילדותי", ושני תלושי שכר, האחד לחודש 1/2005 על-סך של 1,327 ש"ח והשני לחודש 3/2005 על-סך של 453 ש"ח. יצוין, כי לבקשת המערערת לפטור מאגרה לא צורפה תעודה מטעם לשכת הסיוע המשפטי.

4.         בהודעת הערעור תיארה המערערת, ביתר פירוט, את מקורות הכנסתה וכן צירפה, לראשונה, תעודה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, המעידה על היעדר יכולתה לשלם את האגרה או חלק ממנה.

בנוסף טוענת המערערת, כי סיכויי הצלחת עתירתה להתקבל הינם גבוהים, בשל כך שמדובר בהחלטה שגויה של מנהל מינהל האוכלוסין, הנוגדת את מדיניות משרד הפנים. מדיניות זו וכן נוהל שמתגבש בימים אלה במשרד הפנים, קוראים להעניק לקורבנות עבירות סחר בנשים, שהביעו נכונות להעיד כנגד מפעיליהן, אשרת שהייה של שנה, מטעמים הומניטאריים ולצורך שיקומן, וזאת בלא שיצטרכו להצביע על נסיבות מיוחדות. מדיניות ונוהל אלו הם חלק מהמאבק הבינלאומי בתופעת הסחר בנשים. בנסיבות אלה סבורה המערערת, כי אין הצדקה למנוע ממנה את זכות הגישה לערכאות אך בשל חוסר יכולת כלכלית. בהגינותה מציינת המערערת, כי הישארותה בארץ אינה נדרשת לצורך מסירת עדות כנגד האנשים שסחרו בה, שכן אלה לא נתפסו ומעדותה במשטרה לא צמח תיק פלילי (סעיף 5 לעתירה).

5.         המשיב מבקש לדחות את ערעור המערערת וטוען, כי בקשתה לפטור מאגרה אינה עומדת בדרישות שנקבעו בתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987. לטענת המשיב, המערערת לא פירטה כנדרש את הכנסותיה והוצאותיה ב-6 החודשים הקודמים לבקשתה; נמצאו סתירות עובדתיות בין שנכתב בתצהיר שצורף לבקשה לבין הודעת הערעור; לא נשללה האפשרות כי המערערת תיעזר במשפחתה ובחבריה בחו"ל, וממילא אין די בתעודת הלשכה לסיוע משפטי כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל על המערערת להראות, כי אין בידה יכולת כלכלית לשלם את האגרה בסך 1,600 ש"ח. עוד טוען המשיב, כי סיכויי העתירה שהגישה המערערת נמוכים, שכן בקשתה להארכת שהייתה בארץ לא נועדה על מנת לאפשר לה להעיד במשפט נגד מפעיליה, אלא על מנת לאפשר לה לעבוד, לחסוך כסף ולשוב לארץ מולדתה. כמו כן מבהיר המשיב, כי ככל הנראה לא יהיה צורך בהישארותה של המערערת בארץ לצורך מסירת עדות נגד מפעיליה. בנסיבות אלה, סבור המשיב, כי החלטת מנהל מינהל האוכלוסין הייתה סבירה.

6.         לאחר שעיינתי במכלול החומר שבפני, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור ולפטור את המערערת מתשלום אגרת העתירה שהגישה. מסקנתי זו נסמכת על הטעמים שיובאו להלן.

תקנה 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן- התקנות) דורשת התקיימותם של שני תנאים מצטברים לצורך קבלת פטור מתשלום אגרה. האחד, היעדר יכולת כלכלית של המבקש; והשני, כי יהא מדובר בהליך המגלה עילה. 

אשר להוכחת יכולתו הכלכלית של מבקש הפטור קובעת תקנה 13(א) לתקנות, כי על המבקש לצרף לבקשתו תצהיר שבו יפרט את רכושו, רכוש בן זוגו והוריו, אם המבקש סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החדשים שקדמו לתאריך הבקשה. תקנה 13(ב) לתקנות מוסיפה, כי תעודה של הלשכה לסיוע משפטי תשמש ראיה לכאורה בדבר היעדר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה.

בענייננו, שוכנעתי כי למערערת אין היכולת הכלכלית הנדרשת לצורך תשלום האגרה. מן החומר שבפני עולה, כי המערערת הגיעה לארץ, בשתי הזדמנויות, במטרה לעסוק בזנות על רקע מצוקה כלכלית קשה בארץ מולדתה אוקראינה. בשנת 1999 הועסקה המערערת בישראל בזנות במשך מספר חודשים בתנאים קשים ותמורת שכר זעום ובפעם השנייה שהגיעה, בשנת 2004, נעצרה על-ידי המשטרה בנמל התעופה, בטרם הספיקה לעבוד. מתצהיר המערערת ומהנספחים המצורפים אליו עולה, כי בששת החודשים שקדמו להגשת הבקשה לפטור מאגרה עבדה המערערת לסירוגין במספר מקומות עבודה והשתכרה שכר זעום, הנופל אף משכר המינימום. כיום, המערערת מתגוררת במעון לנפגעות סחר בנשים, היא אינה עובדת, אין בבעלותה כל רכוש, ומעט הכסף שברשותה מועבר לארץ מולדתה לצורך גידול בנה בן ה-8 הנמצא בהחזקת אמה. כמו-כן אזכיר, כי המערערת נמצאת בהריון בשלב מתקדם. לנוכח נסיבות הגעתה ושהייתה של המערערת בישראל, איני רואה מקום לדרוש מן המערערת להיעזר לצורך הגשת עתירתה בבני משפחה או חברים הנמצאים בארץ או בחו"ל.

מסקנה זו נתמכת בתעודה שהוגשה מטעם הלשכה לסיוע משפטי, אף שזו הוגשה בשלב מאוחר מהנדרש ולא צורפה לבקשה המקורית לפטור מאגרה. תעודת הסיוע המשפטי מעידה, כאמור, על היעדר יכולתה של המערערת לשלם את האגרה ומהווה ראיה לכאורה להיעדר יכולת זה. לא למותר לציין, כי האמור בתעודה מתיישב עם נסיבות העניין ואף לא נסתר בראיה פוזיטיבית כלשהי מטעם המשיב.

7.         אשר לסיכוייה של המערערת להצליח בעתירתה, ייאמר כי נטל ההוכחה המוטל על כתפיה באשר לכך אינו כבד במיוחד ואין לדקדק עמה יתר על המידה בבחינת סיכויי הצלחת ההליך העיקרי. על בית המשפט להסתפק בבדיקה לכאורית של עילת התביעה ולבחון האם מדובר בתובענה קלושה וחסרת סיכוי של ממש, היינו, האם מדובר בתובענת סרק אשר אגרת בית המשפט מהווה מחסום דיוני להגשתה. בהקשר זה יפים דבריו של כב' הרשם, י' מרזל, אשר נאמרו בקשר למתן פטור מתשלום אגרת ערעור, בע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, תק-על 2005(1), 1620:

"מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב בו אי תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך. מאיזון זה מתבקשת גם הפרשנות הראויה של המונח 'מגלה עילה' שבתקנות. על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין המדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה...".

בענייננו, נראה כי עילת התובענה של המערערת, על פני הדברים, אינה משוללת יסוד, באשר היא מעמידה לבחינתו של בית-המשפט את סבירות החלטתו של  מנהל מינהל האוכלוסין בעניינה אל מול מדיניות משרד הפנים באשר לקורבנות סחר בנשים המביעות נכונות לשתף פעולה עם רשויות המדינה כנגד האנשים שסחרו בהן. לא ניתן לומר כי המדובר בהליך סרק, שאין לו כל יסוד בדין או בעובדה.

8.         על יסוד כל האמור לעיל הגעתי למסקנה, כי עלה בידי המערערת להוכיח כי אין לה יכולת כלכלית לשלם את האגרה וכי עילת תביעתה איננה משוללת יסוד.  משכך, יש לקבל את ערעורה ולפטור אותה מתשלום אגרת העתירה.

ניתן היום ו' בתשרי, תשס"ו (9 באוקטובר 2005) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.